יש לפורן את היכולת לעבד את "חומרי הזבל" ולהפכם למעין צלמיות פולחן ופסלי פולחן שהופכים בחלל הגלריה "לחומרים מקודשים" והם מונחים חנוטים על במות עשויות קרשים ספוגי זפת, קרוב לרצפה.
"פעולת החניטה של החפצים כרוכה בלכידת שגרת היומיום, בניה של מקום אישי והטמעתו כמו היה שורד על סף הקיום, בדומה למאובן" כותבת גליה בר- אור על עבודותיה של פורן שהוצגו במשכן לאמנות בעין-חרוד.